התניידות מקומית: טריציקלים, האבל-האבל והשכרת אופנוע

בין נסיעות הוואן, Palawan נעה על שלושה גלגלים, שני גלגלים ולפעמים זוג כפכפים. השיטה פשוטה ברגע שמישהו מסביר אותה: טריציקלים הם המוניות, אופנועי האבל-האבל הם האפשרות שמחוץ לתפריט לגבעות ולדרכים גרועות, ולשכור אופנוע משלכם זה שדרוג החופש עם אחריות אמיתית. הכלל האחד שמנהל את הכול, לסכם מחיר לפני שמשהו זז, יחסוך לכם יותר כסף ומבוכה מכל שאר הטיפים ביחד. כך עובד כל אמצעי, עיירה אחר עיירה.

טריציקלים: צי המוניות

הטריציקל, אופנוע עם סירה צדדית, נמצא בכל מקום שיש בו כביש סלול, ויש לו שני מודלים של מחיר שתיירים מבלבלים כל הזמן: לאדם במסלולים משותפים רגילים (עולים, משלמים את התעריף המקובל, חולקים עם זרים) ו״נסיעה מיוחדת״, כלומר כל הטריציקל, במחיר שמסכמים. קפיצות קצרות בעיירה עולות פרוטות. נסיעות מיוחדות לחוף או לתצפית עולות כסף של ממש ומתומחרות בהתאם. הנימוס שהופך את זה לקל: אומרים יעד, שואלים ״כמה?״, מסכמים לפני שעולים ומכינים שטרות קטנים. נהג שפורט שטר של ₱1,000 ב-7 AM הוא הצגה שאף אחד לא נהנה ממנה. התעריפים המקובלים משתנים לפי העיירה ומחיר הדלק, אז אנחנו לא מדפיסים אותם ומשאירים אותם אצל מי שיודעים את המספר של היום: שאלו בגסטהאוס מה התעריף הרגיל לפני הנסיעה הראשונה, ואתם מכוילים לשבוע.

שתי הערות על מסלולים ישר ממחירון שלנו: הדרך ההררית בין פורט ברטון לסן ויסנטה עולה כ-₱4,000 הלוך ושוב לטריציקל (שני נוסעים, עלייה אמיתית שמרוויחה כל פסו), והחופים המרוחקים של אל נידו (Las Cabanas, Nacpan, Duli) הם טריטוריה קלאסית של ״נסיעה מיוחדת״, שבה לסכם מראש שעת איסוף לחזרה שווה יותר מכל הנחה שאפשר להשיג על המחיר.

האבל-האבל: מונית האופנוע שמחוץ לתפריט

איפה שטריציקלים לא מגיעים, כבישים הרריים תלולים, דרכים גרועות, הקילומטרים הבוציים האחרונים למפל, נכנס האבל-האבל (אופנוע, נהג ואתם מאחור, לפעמים עם תרנגולת כנוסעת שלישית). הוא לא רשמי, בלי מונה, נמצא בכל מקום ברגע שיודעים לשאול, והרכב הרגיל למטיילים לבד שנתקעים ב-San Jose Junction. אותם כללים כמו בטריציקלים, רק חזקים יותר: סכמו מחיר קודם, צפו שהוא יעלה עם גשם, חושך ומטען, והיו כנים עם עצמכם לגבי הסיכון: אתם על אופנוע של זר בכבישים כפריים, ובדרך כלל בלי קסדה. לקפיצה קצרה ביום יבש עם תיק יום זה חלק רגיל מהחיים ב-Palawan. לנסיעת לילה בגשם עם תרמיל, שלמו על משהו עם ארבעה גלגלים.

השכרת אופנוע: חופש עם ניירת

חנויות השכרת קטנועים פזורות ברחובות אל נידו ופוארטו פרינססה ובפורט ברטון, ודו-גלגלי הופך את המקומות שבין הנקודות לאורך הנתיב, Nacpan, מפלים, תצפיות, חופים ריקים, למסלול פרטי שלכם. המציאות: לפי החוק צריך רישיון תקף לאופנוע (רישיונות זרים מוכרים לשהות מוגבלת, האכיפה לא אחידה, אבל המחסום שאכפת לו יעשה עניין), קסדות הן חובה חוקית שנאכפת בכבישים הראשיים, והחנויות בדרך כלל מחזיקות תעודה או פיקדון. התמקחו על מה שאתם משאירים, ואף פעם אל תשאירו דרכון אם אפשר להימנע. בדקו וצלמו את האופנוע לפני שיוצאים, בדקו בלמים ואורות ברצינות, וכבדו את שני הדברים שמפילים כל שוכר בטוח בעצמו: חצץ בעיקולים וגשם של אחר הצהריים שהופך בטון לסבון. רוכבים מנוסים יעבירו כמה מהימים הכי טובים שלהם ב-Palawan על אופנוע. מתחילים לחוצים שמתאמנים על כבישי חופשה הם סטטיסטיקת התאונות, ואין בושה בטריציקל.

להתמקח בלי להיות התייר ההוא

משא ומתן על מחיר הוא כאן טקס חברתי ולא קרב. הגישה שעובדת: הכירו את המחיר המקומי (שאלו בגסטהאוס), פתחו בחיוך וביעד, קבלו הצעה הוגנת בלי הצגות, והציעו פעם אחת, בנעימות, מול הצעה גבוהה, ״המחיר הרגיל הוא X, בסדר?״, לפני שמחליטים. אם זה עדיין כפול מהמחיר המקומי, הודו והלכו לטריציקל הבא: מחירים מתקנים את עצמם במהירות מרשימה כשיש אלטרנטיבות. מה שאף פעם לא עוזר: להתמקח על סכומים קטנים יותר מבקבוק המים שאתם מחזיקים, לפתוח מחדש את המחיר אחרי ההגעה, או להתייחס להצעה כנה של נהג על נסיעה מיוחדת ארוכה כעלבון. לסחוב אתכם ואת המזוודות בדרך ל-Nacpan שוחק מכונה אמיתית שמישהו מתחזק. שלמו הוגן, תנו טיפ לטובים, וזכרו שאתם אורחים שתקציב התחבורה היומי שלהם הוא ההכנסה היומית של מישהו.

מטען והקילומטר האחרון

תרמיל מסתדר מצוין על הברכיים או קשור מאחורי נהג האבל-האבל. מזוודות של משפחה שלמה לא, וזו הסיבה הלא זוהרת שוואנים פרטיים מנצחים בימי הגעה: אותו טריציקל שמושלם למסעדה של הערב הופך לטטריס עם תיקים של 20 קילו. כשמעבירים מטען מקומית: תיק אחד על הברכיים, דברי ערך על הגוף ולא בסירה הצדדית, וסכמו מחיר כשהתיקים בעין, כדי שאף אחד לא יגלה ״תוספת מטען״ בקצה השני. באל נידו מפעילי מלונות וואנים מעבירים תיקים באופן שגרתי בין הטרמינל למקומות לינה מרוחקים. שאלו, במקום להיאבק איתם על החוף בצהריים.

שאר הצי

• מולטיקאבים וג'יפניז נוסעים במסלולים קבועים סביב פוארטו פרינססה תמורת מטבעות: שכבת הנסיעות המקומית, שווה פעם אחת בשביל החוויה, ואיטית באמינות בכל פעם.
• גם סירות הן תחבורה מקומית: מהרציף של סבאנג יוצאות הפלגות קצרות ל-Underground River, ריזורטים על איים מסיעים אורחים בבנגקה, ובפורט ברטון ״הנסיעה לעבודה״ של היום יכולה בהחלט להיות סירת טיולים. אותם כללי מזג אוויר של משמר החופים שמנהלים את הטיולים מנהלים גם כל אחת מההפלגות האלה.
• הליכה לא מוערכת מספיק בכל עיירה, מלבד אל נידו בצהריים: פורט ברטון, סבאנג ו-Corong-Corong אפשר ללכת מקצה לקצה, הגילויים הכי טובים של מסעדות קורים ברגל, וההליכה הביתה על החוף בערב היא לעתים קרובות השיא שאף אחד לא תכנן.
• הקטעים הארוכים נשארים לוואנים: שום דבר מקומי לא מחליף את ההסעות לאורך הנתיב. טריציקלים לא עושים 230 קילומטר, ובמקרים הנדירים שמטייל מבקש הצעת מחיר בכל זאת, המספר עושה את ההסבר בשבילנו.

עיירה אחר עיירה, בשורה אחת

חשוב לדעת

כמה עולה טריציקל ב-Palawan?

קפיצות בעיירה: פרוטות, בתעריף רגיל לאדם שהגסטהאוס יגיד לכם היום. ״נסיעות מיוחדות״ לחופים ולתצפיות: במשא ומתן, וסבירות לגמרי כשמכירים את המחיר המקומי. המחיר הגרוע היחיד הוא זה שסוכם אחרי הנסיעה.

צריך רישיון בינלאומי כדי לשכור קטנוע?

צריך רישיון תקף עם הרשאה לאופנוע. רישיונות זרים מוכרים לשהות קצרה, ו-IDP לצד רישיון שאינו באנגלית חוסך ויכוחים בצד הדרך. השלישייה המעשית: רישיון בכיס, קסדה על הראש, אופנוע מצולם לפני היציאה.

האבל-האבל בטוח?

זה רצף שאתם שולטים בו: קפיצה יבשה באור יום עם תיק יום ונהג מנוסה, זה שגרה. גשם, לילה, מטען, לחץ זמן, אז משלמים על ארבעה גלגלים. המקומיים עושים בדיוק את אותו חישוב כל יום.

טריציקלים בטוחים בלילה?

בטוחים בזהירות רגילה בעיירות התיירות: הנהגים מוכרים בקהילות קטנות, והנסיעה למסעדה בערב היא שגרה. הבעיות המעשיות בלילה הן זמינות וראות: טריציקלים מתדלדלים מאוחר (באל נידו אחרי הברים, בפורט ברטון אחרי עשר), וכבישים כפריים לא מוארים הם סיבה לבחור את המסלול המוכר ולא את קיצור הדרך הנופי. אם אתם ישנים במקום מרוחק, סדרו את נסיעת החזרה לפני שיוצאים, לא אחרי שהמטבח נסגר.

איך מגיעים משדה התעופה של פוארטו פרינססה לעיר?

שדה התעופה נמצא כמעט בתוך העיר: טריציקלים וואנים מחכים בטרמינל, ורוב המלונות בעיר במרחק דקות. אם אתם ממשיכים ישר במעלה הנתיב, דלגו לגמרי על הקפיצה לעיר: ההסעות משדה התעופה והוואנים לאורך הנתיב אוספים מהטרמינל עצמו.

אפשר להשתמש ב-Grab או באפליקציות הסעה?

לא באמת ב-Palawan. זו ארץ של טריציקלים ומשא ומתן. התפקיד של האפליקציות בטיול שלכם הוא לשלוח הודעה לגסטהאוס ולשאול מה המחיר הנכון, וזה עובד טוב יותר מכל אלגוריתם.

---

תנו למקומיים לטפל בקילומטר האחרון, והזמינו את הארוכים כמו שצריך: כל קטע בנתיב בין פוארטו פרינססה, סבאנג, פורט ברטון, סן ויסנטה ואל נידו נמצא בעמודי ההסעות שלנו, כולל איסוף מהמלון, מחיר מפורסם ובלי משא ומתן בצד הדרך.